כל קוץ היה בעברו גם פרח.
האם הקוץ מתגעגע וחולם על הפרח? האם הקוץ  משמר בתוכו את החיוניות שיש בפרח?
האם הפרח רואה בקוץ את עתידו או עברו הרחוק?
הדיאלוג בין הקוץ לפרח באופן מטפורי הוא גם דיאלוג בין בגרות לנעורים, בין היציב לדינמי,
בין העיצוב המוקפד לשרבוט ואולי גם בין המציאות לדמיון.

הגלגול

על פי תורת הסוד, לפעמים מתגלגלת הנשמה לגוף אחר, בתקופה אחרת - לצורך תיקון.
צמח הקיפודן, כך נדמה לי, מחזיק בתוכו משהו מסוד ה"גׅלגוּל".
יש בו את היכולת המופלאה להשתנות ולהחליף זהות
מפרח סגול  לקוץ יבש וחוּם, ובכל זאת לשמר את יופיו, את מהותו.
אם נתבונן בסוד הדברים, נגלה כי אנו מכילים בתוכנו
את הפרח והקוץ, את הצומח והדומם, החיים והמוות -
ובוחרים בחיים.