סנפשוט לפרשת ויקרא – במשפחות הכי טובות?

יש אנשים שחוטאים ועוברים עברות שונות ומשונות, אבל בעיני עצמם הם תמיד זכאים, הם לא חשים שום אשמה. לעומתם יש אנשים שרגש האשמה שלהם מציף ומתעורר בלי שום פרופורציה למעשה שעשו.

המצב הבריא והמתוקן הוא תחושת אשמה, במידה המתאימה, שמתעוררת בעקבות שגיאה או חטא. הכרה בחטא ורגש האשמה הנלווה, יוצרים באדם תחושה שמשהו בו נפגם. הנפש ניזוקה.
ייתכן ומשום כך מנסחת התורה את החטא של היחיד בלשון "נפש" ולא "אדם", כרמז לפגימה הפנימית שמתרחשת בנפש עצמה: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר--נֶפֶשׁ כִּי-תֶחֱטָא בִשְׁגָגָה מִכֹּל מִצְוֹות ה', אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה; וְעָשָׂה מֵאַחַת מֵהֵנָּה. " (ויקרא פרק ד פס' א-ב)
כשהאדם כמו לכוד בתחושת החטא, הוא עשוי לומר לעצמו: "רק לי זה יכול לקרות! אם היה לי מעמד אחר, חינוך טוב יותר, תפקיד רוחני משמעותי ונחשב, לא הייתי נכשל..." וכאן באה התורה ומוסיפה: "אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ יֶחֱטָא, לְאַשְׁמַת הָעָם." (שם פס' ג) מכאן מסתבר שגם כהן יכול ליפול ולחטוא.
 ואם עד עתה נגענו רק ביחידים, אז כדאי לציין שאפילו עם שלם יכול לטעות. ייתכן שיש כאן גם תזכורת מרומזת לעגל הזהב: "וְאִם כָּל-עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִשְׁגּוּ, וְנֶעְלַם דָּבָר מֵעֵינֵי הַקָּהָל; וְעָשׂוּ אַחַת מִכָּל-מִצְוְֹת ה', אֲשֶׁר לֹא-תֵעָשֶׂינָה וְאָשֵׁמוּ."(שם פרק ד פס' יג)
ומי עדיין לא הוזכר ברשימת פוטנציאל האשמים? המנהיג. אז בבקשה: "אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא; וְעָשָׂה אַחַת מִכָּל-מִצְוֹ ת ה' אֱלֹהָיו אֲשֶׁר לֹא-תֵעָשֶׂינָה, בִּשְׁגָגָה וְאָשֵׁם." (שם פס' כב).
ייתכן ובפרשה זו התורה מלמדת אותנו שלאף אחד אין מונופול על טוהר המידות. לא מעמד, לא רוחניות, לא מנהיגות ואפילו לא תמימות. יחיד או רבים, כולם יכולים להימצא אשמים. כמו שנהוג לומר: זה קורה במשפחות הכי טובות...
זה מצער ומנחם כאחד. התורה פורשת את האמת הזו ומנרמלת אותה. לרגש האשמה יש תפקיד חשוב כגורם מדרבן לשינוי ותיקון, אבל צריך להיזהר כאשר הוא כובל אותנו וגוזל הרבה אנרגיה.
בפרשה זו מלמדת אותנו התורה את מסלול התיקון - כיצד לחזור ולהיטהר ולהשתחרר מהאשמה.
 אני מאחלת לכולנו שנדע לשמור את נפשנו שלמה, ואם שגינו-חטאנו, ואנו חשים שהנפש נפגמה, אז שנדע לחזור ולתקן, להשתחרר מהאשמה ולשוב ולפרוש כנפיים.