מגילת אסתר – הסתר או נגלה?
 
האם קרה לכם פעם שמצאתם את עצמכם בתוך סיפור הזוי, שמעמיד אתכם בדילמות קשות?
אתם לא מבינים איך הגעתם לשם ומרגישים קצת שנקלעתם לסיפור של מישהו אחר, אבל ההחלטות הקשות מונחות על הכתפיים שלכם, ורק שלכם?
זו כנראה הייתה החוויה הקשה שאסתר התנסתה בה.
לרוב בני האדם יש את ההצלחות והכישלונות האישיים שלהם, אבל לעיתים יש אנשים שנושאים על גבם גם את ההצלחות והכישלונות של המשפחה שלהם, וזה הופך בעל כרחם להיות חלק מהזהות שלהם, חלק מהסיפור האישי שלהם.
נראה שזו הייתה מנת חלקה של אסתר-הדסה, האחיינית של מרדכי בן יאיר בן שמעי בן קיש איש ימיני. משפחת קיש היא משפחתו של שאול המלך. באותם ימים רחוקים, כשאמרת שאתה בן למשפחת קיש אז הבריות היו מנידים ראשם בהערכה כי אתה צאצא למשפחת מלוכה, אבל מאחורי גבך היו מצקצקים: "משפחת קיש... איזה חטא, איזו החמצה!"
 מה עושים כשיש כתם על המשפחה שלך, האם ניתן לתקן כישלון משפחתי?
הרמב"ם בהלכות תשובה אומר: "איזו היא תשובה גמורה? זה שבא לידו דבר שעבר בו ואפשר בידו לעשותו, ופרש ולא עשה מפני התשובה, לא מיראה ולא מכשלון כח... זה בעל תשובה." (הרמב"ם הלכות תשובה ).
 כלומר בעל תשובה הוא מי שעומד מול אפשרות להיכשל שוב בחטא דומה, אבל עומד בניסיון ולא חוטא שוב באותה העבירה.
 מה ניתן לעשות במקרה של חטא שאול? הרי הוא כבר מת, אבל הכתם נותר על המשפחה המצוינת הזו. כתם בעולם הזה, הידוע והנראה, אבל כנראה גם כתם בעולמות רוחניים הסמויים מן העין, שהם בתחום הנסתר.
 מגילת אסתר-הסתר מגלה לנו בדרכה המרומזת מאוד, כיצד מגלגל ריבונו של עולם לידנו הזדמנות לתיקון.
מה היה חטאו של שאול המלך?
הוא הצטווה להלחם בעמלק ולהשמידם, ונאסר על העם לגעת ברכוש של עמלק. בפועל שאול חמל ולא הרג את אגג מלך עמלק והעם בזז את הרכוש שנפל לידם.
הרמב"ם אומר שלצורך תשובה יש לעמוד בניסיון הדומה לניסיון שנכשל בו האדם.
 במגילת אסתר מתקיים מעין שיחזור של כל מעמד החטא: נכון, התפאורה השתנתה, השחקנים התחלפו אבל זו אותה "ההצגה" בלבוש אחר. בחטאו של שאול ובתיקון של אסתר מתקיימות נקודות דמיון רבות הנוגעות לרקע של שני המאורעות, לדמויות ולמעשים. 
איך משוחזרת פרשיית שאול ואגג במגילת אסתר?
כמו במעגל, נקודת הפתיחה היא גם נקודת הסיום. כך משפט המפתח והדמיון בנוסח, רומז לנו את הקשר בין שני המאורעות: נפילתו של שאול ולקיחת המלכות ממנו – ועלייתה של אסתר למלוכה.
אצל שאול נאמר: "...קרע ה' את ממלכות ישראל מעליך היום, ונתנה לרעך הטוב ממך." (שמואל א' פרק טו פס' כח) ועל אסתר נאמר: "ומלכותה (של ושתי) ייתן המלך לרעותה הטובה ממנה." (אסתר פרק א' פס' יט)
הניסוח הכל-כך דומה איננו מקרי, כפי שכל נקודות הדמיון בין שני האירועים, חטאו של שאול והתיקון של אסתר, אינן מקריות אלא מכוונות מראש.
נקודות דומות נוספות ברקע לשני המאורעות: עם ישראל מפוזר ומפורד לפני עלייתו למלוכה של שאול וכך גם במלכות אחשוורוש. בשני האירועים ישנו מנהיג רוחני (מרדכי ושמואל) ומוזכר כי הוא יושב בשער. שני המנהיגים הרוחניים זועקים. "וייחר לשמואל ויזעק אל ה' כל הלילה (ש"א טו, יא) "ויקרע מרדכי את בגדיו ויזעק זעקה גדולה ומרה." (אסתר ד' פס' א). בשתי התקופות מתקיים עימות עם עמלק. שאול נלחם בעמלק ואסתר צריכה להתייצב מול המן האגגי (מזרעו של אגג מלך עמלק).) 
נקודות הדמיון בין שאול ואסתר – שניהם בני משפחת קיש, אנונימיים כמעט לחלוטין כשהם נלקחים למלוכה. הם יפים להפליא ובולטים בחיצוניותם. הם בעלי מידות מצוינות, נחבאים אל הכלים, מחרישים ולא מגלים פרטים על עצמם, שניהם פסיביים ונלקחים למלוכה ממש בעל כרחם "וירוצו ויקחוהו משם..." (שמואל א' י, כג) "ותלקח אסתר אל המלך אחשוורוש אל בית מלכותו (אסתר ב, טז). הם פסיביים ולכל אחד מהם יש מעין מדריך – אומן המדריך את צעדיהם. לשאול יש את שמואל ולאסתר את מרדכי. על פניו נראה כי שניהם אינם מתאימים למלוכה. הם לא מגלים מנהיגות, ממשיכים ומסתתרים בעולמם הפרטי. שאול חוזר אחרי המלכתו לבית ולמחרשה ואסתר נעלמת בארמון.
עם המלכתם של שאול ואסתר, נדמה כי יש כאן טעות ושהם אינם מתאימים מבינת אישיותם המופנמת למלוכה – עד המהפך.
משהו קורה והם פתאום מגלים מנהיגות, כושר החלטה ויכולת לפעול. הם מלכדים ומקבצים את העם "ויקבוץ שאול את כל ישראל" (ש"א כח, ד) ואסתר מצווה את מרדכי "לך כנוס את כל היהודים" (אסתר ד, טז).
שאול ואסתר המאופיינים בפשטות, ביישנות ונטייה להסתתר, לובשים פתאום מלכות ומתמלאים בכוח חדש. "ותצלח רוח אלוקים על שאול..." (ש"א יא, יא) "ותלבש אסתר מלכות." (אסתר ה,א). שניהם מגלים תכונות של חכמה, אומץ, מנהיגות ומוכנות למסור את נפשם עבור עמם. 
נראה מכל זה כאילו אסתר היא בת דמותו הנשית של שאול. לשם מה הדמיון ברקע ובאישיות של השניים?
ייתכן וכל זה בא כדי לאפשר נקודות פתיחה שוות מול הניסיון הדומה ששניהם מגיעים אליו. שאול נכשל באותו הניסיון ואסתר מגיעה לניסיון דומה על מנת לתקן את חטא שאול, להסיר את הכתם משושלת קיש. מעלותיה וחסרונותיה של אסתר דומות לאלו של שאול ולכן היא עלולה להיכשל בניסיון.
כאשר מרדכי מגלה לאסתר על התכנית של המן לחיסול העם היהודי ומפציר בה לבקש מהמלך שיבטל את גזר הדין, לאסתר יש תשובה ארוכה ומלאת היסוס שמשמעה בשורה התחתונה: אני לא יכולה.
היא פוחדת? היא מנסה להתחמק? היא מתמהמהת.
 הרב סולוביצ'יק במאמרו "קול דודי דופק" משווה בין חטא שאול לחטא דוד ומביע תמיהה, למה מלכותו של דוד נשארה בידו ואילו משאול נלקחה המלוכה? והוא מסביר – מפני שלאחר התוכחה של הנביא, דוד הכיר בחטאו וחזר מיד בתשובה, ואילו שאול התמהמה בהכרה בחטא.
אותה תכונה של התמהמהות ניכרת גם בתשובתה של אסתר ונראה לרגע ששוב תוחמץ השעה.
כאן נכנס מרדכי לפעולה ומטלטל את אסתר עם מילים קשות: "אל תדמי בנפשך להמלט בית המלך מכל היהודים כי אם החרש תחרישי בעת הזאת רווח והצלה יעמדו ליהודים ממקום אחר ואת ובית אביך תאבדו, ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות." (אסתר ד', יד).
 התוכחה הקשה של מרדכי אומרת כי הסיבה לכל המאורעות, היא החטא של שאול שלא הרג את אגג מלך עמלק והנה מזרעו יצא המן שמנסה להשמיד את העם, ויש כאן הזדמנות לתיקון החטא של בית אבא. "ובסתוּם הודיע לה כי בסׅבת בית אביה באה עליהם הצרה הזו אשר לא עשה חרון אפו בעמלק, והיא צריכה לתקן כל זה." (הרב שלמה אלקבץ, מנות הלוי).
 המילה "עת" חוזרת פעמים. עת הוא "זמן", בתוך המילה "הזדמנות" מובלעת המילה "זמן". קחי את ההזדמנות, אומר לה מרדכי, זה הזמן שלך לתקן את החטא הרובץ על בית אבא.
אסתר שומעת, מבינה, מתעשתת ופועלת. היא פועלת כמי שמבין שגורלו הוא ייעודו. "תעודתו של האדם בעולמו, על פי היהדות, היא להפוך גורל ליעוד. קיום מופעל ומושפע לקיום פועל ומשפיע. קיום מתוך אונס, מבוכה ואילמות – לקיום מלא רצון, מעוף ויזמה." (הרב סולוביצ'יק, מתוך "קול דודי").
נדמה כאילו המילים שכתב הרב, נאמרו במיוחד עבור אסתר. היתומה היהודייה האסופית, השקטה והכנועה, אשר אנוסה להינשא לגוי עריץ וטיפש... הגורל הקשה, חסר הפשר מתגלה פתאום כיעוד.
 מכאן ואלך פועלת אסתר בחכמה ובאומץ. היא מלכדת את העם ומפנה אותם חזרה לאביהם שבשמים. אסתר תופסת עצמה שליחה של העם, שליחה של הקב"ה, שליחה של בית אביה. "ותלבש אסתר מלכות – שלבשה מלכות בית אביה, שהוא שאול. וכמו שנמסר לשאול לאבד עמלק כן לבשתה עתה אסתר רוח זה להאביד את המן העמלקי." (תורה תמימה).
עם ישראל תחת הנהגתה של אסתר משלים אף הוא את התיקון על החטא של ביזת הרכוש העמלקי במלחמה עם שאול, והפעם נאמר: "ובביזה לא שלחו ידם." 
וכאן למעשה, שנים רבות מאוחר יותר נסגר המעגל, הושלם התיקון לקלקול של שאול והעם במלחמתו בעמלק.
מגילת אסתר מגלה אולי מעט מהנסתר מעיננו, שהוא חשבונות שמים והעיקר – כיצד מגלגל ה' לידינו הזדמנויות לתיקון אישי, משפחתי ואף לעם ישראל כולו.
אני מאחלת לכולנו שנדע, כמו אסתר בשעתה להתעשת, לזהות ולנצל נכון את ההזדמנות היקרה ובכך נקרב את הגאולה האישית, המשפחתית והלאומית שתבוא במהרה בימינו, אמן.