סנפשוט לפרשת "ויגש" – רעֵב או ערֵב?

יש משפטים שנשמעים טוב אך הם ריקים מתוכן.  לעומת זאת יש אנשים שלאמירה שלהם יש תוקף כי היא מגוּבה במעשים. איך נדע להבדיל? על מי ניתן לסמוך?
בפרשה הקודמת שמענו את השיחה הקשה שהתנהלה בין יעקב לבניו. יעקב מסרב לשלוח את בנימין עם אחיו למצרים, כיוון שהוא חרד לגורלו, שמא ימות כמו יוסף.
 אבל הרעב מדרבן את האחים לחזור למצרים ולהצטייד שוב במזון. מושל מצרים (יוסף) הלוא התנה את חזרתם למצרים בכך שיביאו איתם את אחיהם הקטון, בנימין.
ראובן מפציר באביו שייתן בידו את בנימין ואם לא יחזיר אותו - אז שימית את שני בניו, אך יעקב מסרב. אז פונה יהודה לישראל אביו ומבקש כי ישלח את בנימין איתם ומבטיח: "אָנֹכִי אֶעֶרְבֶנּוּ מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנּוּ אִם לֹא הֲבִיאֹתִיו אֵלֶיךָ וְהִצַּגְתִּיו לְפָנֶיךָ וְחָטָאתִי לְךָ כָּל הַיָּמִים" (בראשית מג פס' ט). יעקב משתכנע.
למה? מה יש בדבריו של יהודה שמניח את דעתו של יעקב, החרד כל-כך למסור את בנימין בנו עם אחיו הגדולים?
ובכן יתכן שהתשובה טמונה בהבטחה: " אָנֹכִי אֶעֶרְבֶנּוּ ". יהודה כבר הוכיח את עצמו, בפרשת תמר, כי ניתן לסמוך עליו בכל הנוגע לנושא של ערבות: "וַיֹּאמֶר מָה הָעֵרָבוֹן אֲשֶׁר אֶתֶּן לָּךְ וַתֹּאמֶר חֹתָמְךָ וּפְתִילֶךָ וּמַטְּךָ אֲשֶׁר בְּיָדֶךָ וַיִּתֶּן לָּהּ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ וַתַּהַר לוֹ." (בראשית לח פס' יח). ומאוחר יותר, למרות אי הנעימות שבדבר, מכיר יהודה באותו עֵרבון ואומר על תמר: "צדקה ממני".
יהודה הוא איש שמודה על האמת. יהודה הוא גם איש העירבון. משום כך כשיהודה אומר ליעקב כי הוא ערב לשלומו של בנימין, ניתן לסמוך על המילה שלו, כי הוא כבר הוכיח עצמו כמי שמגלה אחריות כשמדובר בערבון שנתן.
בפרשת תמר העֵרבון היה החותם, הפתיל והמטה. מהו העירבון לגבי שלומו של בנימין?
כשמגיע רגע האמת במצרים ומושל מצרים (יוסף) דורש לאסור את בנימין ניגש אליו יהודה ומבקש כי יאסור אותו במקום את אחיו הצעיר בנימין ומנמק : "כִּי עַבְדְּךָ עָרַב אֶת הַנַּעַר מֵעִם אָבִי לֵאמֹר אִם לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ וְחָטָאתִי לְאָבִי כָּל הַיָּמִים." (בראשית מד פס' לב).
בימנו מקובל לתת הרבה כסף כעֵרבון. ראובן מציע את חיי בניו כעירבון. אבל העֵרבון של יהודה לאביו הוא: " וְחָטָאתִי לְךָ כָּל הַיָּמִים." זה כבר מישור רוחני-מוסרי אחר לגמרי. ויעקב נענה ומוסר את בנימין בידיו של יהודה. 
יהודה מתגלה כאיש אמת, אדם שלמילה שהוא נותן יש תוקף והוא יעמוד מאחוריה, אך מעל לכל, הוא אדם שמבין מהי ערבות הדדית ומסוגל לעמוד כצוק איתן מול לחצים, כדי לממש את הערבות שנתן. הערבות ההדדית בעם ישראל מאז ומתמיד הייתה ייחודית לו, ואחד מעמודי התווך של סוד קיומו לאורך הדורות.

אני מאחלת לנו שנדע להיות ערֵבים באמת, באמירה ובמעשים לעקרונות של צדק ובעיקר – זה לזה.