מתוך הבלוג 'מר לויתן'

סודות וצללים / סיגל אדלמן


הספר "סודות וצללים" הוא מסע אישי וייחודי של חזרה בתשובה המתועד בדרך מקורית בליווי תמונות של בובות המהוות עדות אילמת למתרחש. מסע המתחיל בסקרנות ההופכת לדילמה, ומשם מתחיל תהליך של חזרה בתשובה, כניסה לשער של עולם אחר. התהליך מלווה בבעיות הדורשות הכלה, ראשית הכלה רגשית, ולאחר מכן שכלתנית, עד לרגע שבו נאזרת בכוחות לקראת השלב של ההגדרה מחדש של האני-העצמי, אותו אני-עצמי שהחל את התהליך לא עבר שינוי במהותו הראשית, אך עכשיו בזהות שונה הוא מוצא את עצמו מחדש.

החוזרת בתשובה מגיעה ממקום של דמות מגשרת, מכילה, חוליה שנשברה שלא באשמתה המתקנת את עצמה. אט, אט, דפי הספר נפתרים, ששת הפרקים הם כמו שישה פסיפסים המשתלבים בסופו של דבר לפסיפס גדול. גדולתו של הספר הוא בהיותו מאפשר הצצה נטולת פרשנות עצמית אל החוויה של האני-העצמי במסעו אל עבר התשובה. מסע שבו האני-העצמי צריך למצוא את מקומו תוך שהוא בוחר להיות משלים, מכיל, ומגשר בין העולם שאותו הוא עוזב לבין העולם בו הוא משתוקק להשתלב.

סיגל אדלמן בחרה בדרך מקורית לתעד את מסעה, באמצעות תמונות של בובות המחפות לכאורה על חוסר בדמויות בספר. בספר אין דמויות, רק חלונות זיכרון קצרים, פיסות מידע הקיימות בזיכרון ושלא ברור לאן הן שייכות, משפטים שנאמרו ולא ידוע וגם לא משנה מי אמר אותם, סיפורים רבים שמגיחים לרגע ולאחר מכן נותרים רק כזיכרון או כתובנה. חלק מהסיפורים בעלי מימד טראגי, מהסוג שאין מה לעשות, סיפורים אחרים הם טראגיים אחרים, כאלו שידוע בוודאות מיהו המנוול אך עדיין לא נעשה דבר. ישנם סיפורי ניסים, סיפורים שנשמעים כהזיות, קטעי משפט שנראים חלק מסיפור שרובו נשכח, ואפילו הבנה של טעויות מהעבר לאחר זמן רב.
לא רק שלא ידוע מי אמר אותם ולמי, אין שום הנחייה מה ההקשר של הזיכרונות לרצף של הספר, הדבר היחיד שמנחה הוא הסדר שבו הזיכרונות מסודרים והפרק שאליו הם משתייכים. אולם עם ההתקדמות בספר הופכים שברי הזכרונות הללו להגיוניים יותר ויותר, עד כי לבסוף הספר נפתר והופך להיות מובן למדי, למעשה בתום הקריאה נדהמתי מעומק החשיפה של הספר אל התהליך שהוא מתאר, הפורמט שבו נכתב מאוד מתאים לרעיון של מסע אל האני העצמי, המבנה הזכיר ספרי טיולים שבהם בכל דף מוצג איזשהו אתר עם מילות הסבר לגביו, וכל דף מנותק מהאחר למעט השתייכותם לפרק מסויים שבדרך כלל מצביע על חבל ארץ אליו הם משתייכים.

ספר נוסף שהמבנה הזה הזכיר לי הוא ספר אודות ההיסטוריה של מוזיקת הבלוז Conversation With the Blues / Paul Oliver, ספר שבו הסופר מציג תמונות של אמנים וזיכרונות/תובנות שלהם לגבי מוזיקת הבלוז ,משמעותה ואירועים היסטוריים שלה. אכן הספר באמת בנוי כמו הספרים שציינתי, הוא מסע כמו ספר גיאוגרפיה, והוא גם אוסף תובנות שבאות לפתור את הלא נודע כמו ספר הבלוז, שמנסה לענות על הגדרת מוזיקת הבלוז שמקורותיה המדוייקים אינם ידועים ורב בהיסטוריה שלה הנסתר על הגלוי.
התמונות הרבות של הבובות השזורות בין דפי הטקסט לא תרמו רבות להבנת הספר לפחות לא באופן מודע, ונראה כי למעט שהן מהוות מסגרת ואולי מאתגרות בתת-מודע את הקורא, אין בהן שימוש הכרחי. בניגוד לספרים שבהם ישנם איורי המחשה, התמונות לא היוו המחשה אלא אולי השראה אם כי אני סבור שהיו מיותרות עבורי בחווית הקריאה.
אני ממליץ על הספר בכל לב בשל המבנה המסקרן שלו, הדרך המבריקה שבה שולבו התובנות לכלל פסיפס מתעד מסע, ובשל הרלוונטיות של הסיפור לחברה הישראלית ולתופעה הגדולה של החזרה בתשובה בדורות האחרונים, תופעה חברתית שכמעט אינה מתועדת בספרות הישראלית, או בתקשורת הישראלית, אך לעיתים מגיע ספר כמו זה המטיל מעט אור על תהליכים הקורים לנו כחברה ומסביר דווקא מנקודת מבטו של היחיד, אותו אחד שהוא פריט בודד בסטטיסטיקה של חברה הגואה בשלל סיבוכים חברתיים, עיוותים ואי צדק משווע, כחברה שלנו, אותו אחד שהוא גיבור חברתי אלמוני המשלים תהליך שהשלכתו עשויה להיות חשובה יותר לעתיד ממה שדפי הסטטיסטיקה אומרים.


קישור לאתר:http://www.sikurmemukad.com/music/?p=1307